טלפון מגברת Matovu מ IFAD אני אוהב לקבל טלפונים מגברת מטובו. מה-טובו זו ברכה, אני מזכיר לה. "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". גברת מה-טובו מגייסת אותי הפעם למשימה באלבניה. השתתפות בצוות בקרה על פרויקט במימון IFAD המקיף עשרות פרויקטים קטנים בכל חלקי אלבניה מהאלפים האלבנים בצפון ועד גבול יוון בדרום. ראש הצוות כלכלן דני, ובצוות יועץ חרש מסרילנקה, ואגרונום איטלקי (ג'ורג'יו, יהודי חם). אני אכסה הספקת מים, השקייה, דרכים חקלאיות וסביבה. מובטח סיור מקיף ברחבי המדינה המרתקת שהיתה סגורה לזרים כל כך הרבה שנים תחת שלטונו של הרודן, הודג'ה.

במשך שמונה שנים (1992-1984) אני מגיע עשרות פעמים לרומא עקב עבודתי במשימות עבור ה-FAO ועבור קרן האו"ם לפיתוח החקלאות (IFAD) שמרכז שניהם הוא ברומא. בעבודה עבור ה-FAO אני משתכן בחדר בחצר כנסיה, במרחק הליכה מבניני ה-FAO הנמצאים ב-Termi de Caracalla בלב העיר הרומית העתיקה. בדרכי לעבודה אני עובר דרך שכונת Aventino, השכונה היפה בעיר, עוצר ומצלם שוב ושוב את הקירות ברחוב Sant Anselmo. בכל צילום אני מגלה רבדים נוספים בקירות. בתקופת העבודה עבור IFAD אני שוכר דירות במקומות שונים בעיר ומגיע לעבודה באמצעות הרכבת התחתית. כך אני לומד להכיר היטב את כל רחבי העיר הנפלאה. אני נהנה ברומא ממוסיקה, בלט ואופרה, אוכל מדהים, ומחברה טובה של ליליאנה, יהודייה ילידת לוב, העובדת במוסד האו"ם, של קוני וקלאודיו, ושל טינו וקאטה ורוזאנה, בתם.

“במדבר” הוא יומן-מסע מצולם של מוזי, מהנדס-צלם ישראלי בלב המאפלה של תקופת הרעב במזרח אפריקה בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת. "מי שלא היה שם לא יוכל לעולם להבין" מסכימים מוזי וטינו שפעל באותה תקופה בסומליה. מוזי נשלח בראשית 1984 למחוז טורקנה, שבצפון קניה מטעםFAO  (ארגון המזון והחקלאות של האו"מ) לבחינת היתכנות לפיתוח מקורות מים בעבודת ידיים באמצעות כ-20 אלף נשים וקשישים מזי רעב, בתכנית Food for Work של ארגון UNWFP. מוזי נע במשך שבועות ארוכים בודד בג'יפ סוזוקי בצפון מחוז טורקנה בין מחנות העבודה, לאורך גבולות אוגנדה, סודן ואתיופיה שם הוא נחשף לאסטרטגיות השרידות של תרבות הבקר במרחבים הצחיחים העצומים. הוא פוגש שם בדמויות בלתי-נשכחות: פיטר דאלין האנגלי, מספר סיפורים נפלא; סי־די האשנטית ממערב אפריקה; מתנדבים הולנדים, אחיות איריות; ומעל לכל רוחן הגאה של נשות טורקנה העובדות שש שעות ביום בחום של 43 מעלות ללא צל בעבור קילו קמח וחופן קטניות מיובשות וממשיכות לרקוד שעתיים נוספות ללא תמורה. בראשית שנת 1985, חוזר מוזי במימון NORAD, סיוע הנורבגי, להעביר קורס מעשי לפתוח מתקני מים ל-40 מנהיגים מקומיים. במסגרת הקורס מוקמים מתקני תפיסת מים בקרבת מחנות העבודה וגשמים ראשונים מניבים תוצאות: המתקנים מתמלאים מים, וגידולי סורגום מבשילים בלויאאל. ובינתיים, מאבד מוזי חברים רבים משבט הטורקנה במגפת דלקת קרום המוח, בפשיטות בקר על שבטים אחרים (הפוקוט מדרום, שבטי הקרמג'ונג באוגנדה במזרח, הטופוסה בסודן מצפון, והמרילה באתיופיה אף הם בצפון). הנשים נפגעות מציסטה הפוגעת בכבד וכולם אוהבים את המצורעים כי אין להם תחושה באצבעות הידיים כאשר מוציאים גחלים מהמדורה. הספר מלא באנקדוטות צבעוניות,  בבונים המטפסים על הג’יפ ומציצים, אחיות איריות בעלות מזג חם, ופשיטות בקר לפעמים הזויות. הספר מוקדש לזכרו פיטר דאלין, “האיש שהכשיר אותי לעבודה באפריקה”. זהו סיפור על תושייה אנושית, תרבות מדבר שורדת ואמונה עיקשת בתקווה שנותנת טיפת המים הראשונה הנקלטת באדמה.

פרויקט החוף של IFAD 1991-1990 – קרקס נודד בהמשך שנת 1990 אני במחוזות החוף של קניה, בעיקר במחוזות טאנה (Tana River) ולאמו (Lamu) ובעיירה מלינדי (Malindi). ראשית משתתף במשלחת להכנת מסמך פרויקט לפיתוח חמשת מחוזות החוף, מהמחוזות הנחשלים ביותר של קניה. לאחר מכן משתתף במשלחת נוספת להערכת הפרויקט לקראת אישור המימון, ובסוף אני ממונה לעמוד בראש משלחת נרחבת לביצוע סדרה מקיפה של סקרים מוקדמים לקראת הפעלת הפרויקט.