טלפון מגברת Matovu מ IFAD אני אוהב לקבל טלפונים מגברת מטובו. מה-טובו זו ברכה, אני מזכיר לה. "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". גברת מה-טובו מגייסת אותי הפעם למשימה באלבניה. השתתפות בצוות בקרה על פרויקט במימון IFAD המקיף עשרות פרויקטים קטנים בכל חלקי אלבניה מהאלפים האלבנים בצפון ועד גבול יוון בדרום. ראש הצוות כלכלן דני, ובצוות יועץ חרש מסרילנקה, ואגרונום איטלקי (ג'ורג'יו, יהודי חם). אני אכסה הספקת מים, השקייה, דרכים חקלאיות וסביבה. מובטח סיור מקיף ברחבי המדינה המרתקת שהיתה סגורה לזרים כל כך הרבה שנים תחת שלטונו של הרודן, הודג'ה.

בעיצומה של מלחמת האזרחים בסודן, בין הצפון הערבי/מוסלמי לבין הדרום המורכב משבטי מקנה אפריקנים (נוצרים) אני נשלח ב 2003, ע"י ארגון סיוע בריטי למשימת בקרה על פרויקט הספקת מים במחוז Upper Nile. קיטקה (Kitka), נציג הארגון, ואני נוחתים בלוקיצוקיו (Lokichoggio), על משולש הגבולות קניה/סודן/אוגנדה המשמשת כשער לכל הסיוע המוזרם למורדים בדרום סודן.

פרויקט החוף של IFAD 1991-1990 – קרקס נודד בהמשך שנת 1990 אני במחוזות החוף של קניה, בעיקר במחוזות טאנה (Tana River) ולאמו (Lamu) ובעיירה מלינדי (Malindi). ראשית משתתף במשלחת להכנת מסמך פרויקט לפיתוח חמשת מחוזות החוף, מהמחוזות הנחשלים ביותר של קניה. לאחר מכן משתתף במשלחת נוספת להערכת הפרויקט לקראת אישור המימון, ובסוף אני ממונה לעמוד בראש משלחת נרחבת לביצוע סדרה מקיפה של סקרים מוקדמים לקראת הפעלת הפרויקט.

"ימי איראן” הוא יומן-מסע מצולם של מוזי, מהנדס-צלם, הנע בקו ישראל-אירן בתקופה מראשית שנת 1974 עד נובמבר 1978. הספר מתאר עבודות יעוץ הנדסי שבצע מוזי ברחבי אירן ואוסף דמויות ססגוניות, שותפים איראנים, מהנדסים ישראלים ודיפלומטים, היוצרים פסיפס תרבותי מרתק. דרך אנקדוטות חדות ומלאות הומור נחשף הקורא לעולם משא-ומתן עקלקל: “צ’אש” שלא קורה, מתנות נגד עין-הרע וחשבונות הנגבים בשקי מזומנים. בין פגישות חוזיות יוצא המספר מטהרן הבירה, צפונה לאזור הים הכספי, ודרומה דרך מדבר המלח, חוצה ערים כמו אספהאן, שיראז ומשהד, טועם צ’לו-קבאב, מאזין לגוגוש במועדוני הלילה ומנווט בין תרבות עתיקה לשחיתות מודרנית – תמיד מאחורי עדשת המצלמה. ברקע רוחשת המהפכה האסלאמית, הסוגרת אט-אט את שמי איראן ומאלצת אותו לחלץ עובדים, למכור רכבים ולחזור ארצה בחליפה מקומטת ושלושה שקי חיתולים חד-פעמיים. הספר משלב תיעוד חזותי נדיר, הומור עצמי ותובנות על כבוד, סבלנות ושיטת המיקוח “300-200-100” שפיתח המחבר. זהו סיפור על אומץ, יצירתיות ותושייה, המעניק הצצה נדירה לאיראן של תקופת השאה, לפני שהתהפכה מן היסוד. מפגשי הדרך עם נהגי המוניות “גאוני המחשב”, השיעורים על חשיבות הכבוד והחליפה הנצחית מצטרפים לכדי דיוקן אישי-קולקטיבי רווי צבע וטעם.