אלבניה

טלפון מגברת Matovu מ IFAD

אני אוהב לקבל טלפונים מגברת מטובו.

מה-טובו זו ברכה, אני מזכיר לה.

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".

גברת מה-טובו מגייסת אותי הפעם למשימה באלבניה.

השתתפות בצוות בקרה על פרויקט במימון IFAD המקיף עשרות פרויקטים קטנים בכל חלקי אלבניה מהאלפים האלבנים בצפון ועד גבול יוון בדרום. ראש הצוות כלכלן דני, ובצוות יועץ חרש מסרילנקה, ואגרונום איטלקי (ג'ורג'יו, יהודי חם). אני אכסה הספקת מים, השקייה, דרכים חקלאיות וסביבה. מובטח סיור מקיף ברחבי המדינה המרתקת שהיתה סגורה לזרים כל כך הרבה שנים תחת שלטונו של הרודן, הודג'ה.

[likebtn theme="custom" btn_size="36" f_size="18" icon_size="18" icon_l_c="#9c4839" icon_l_c_v="#9c4839" icon_d_c_v="9c4839" label_c="#9c4839" label_c_v="#9c4839" counter_l_c="#9c4839" bg_c="#ffffff" brdr_c="#9c4839" lang="he" dislike_enabled="0" icon_dislike_show="0" tooltip_enabled="0" i18n_like="אהבתי" i18n_dislike="לא אהבתי" ef_voting="wobble" white_label="1" position="top" popup_disabled="1" counter_clickable="1" counter_frmt="comma" counter_count="1" rtl="1" bp_notify="0"]

ג'ורג'יו ואני מצוותים לאחד הרכבים יחד עם מלווים מקומיים, ראש המשלחת הדני והיועץ החרש מסרילנקה ברכב השני.

ג'ורג'יו ואני מעבירים את הזמן ב"תחרות" בדיחות יהודיות שרק אנו מבינים.

ג'ורג'יו, כמו טינו ידידי, מקפיד מאד בענייני אוכל.

בכל מסעדה הוא נכנס למטבח ומשוחח ארוכות עם הטבח לפני שמתיישבים ומזמינים.

בטיראנה הוא מוצא מסעדת דגים, בוחר דג מתאים מהאקוואריום, נכנס למטבח ונותן הנחיות מדויקות כיצד להכין. מי שלא טעם דג אפוי על מצע של מלח גס, עוד לא התחיל אפילו להבין בדגים.

באלבניה אין מסעדה גרועה (למעט רשתות ההמבורגר האמריקניות…).

המטבח האלבני הוא שילוב של המטבח האיטלקי, היווני, הסלאבי והתורכי.

כולם כבשו בשלב זה או אחר את אלבניה והשאירו בה את תרבות האוכל שלהם.

במסעדת דרכים מעל נהר אנו אוכלים סאצ' תורכי. הסאצ' (Saç) עשוי ברזל, עם ידיות ארוכות, מונח ישירות מעל גחלים (כמו מחבת הפוך) מלא בבשר, ירקות ומתובל למופת עם טעם מעושן ייחודי.

באלפים האלבנים אוכלים כבש על האש ובקורצ'ה (Korca) מציפים את השולחן בעשרות מנות.

באלבניה שותים "ראקי"  תוצרת בית.

זה משקה אלכוהולי העשוי מענבים מזוקקים פעמיים ושומר (אניס), הדומה קצת לעראק.

בכל מסעדה הסועדים מתעקשים שלא נזמין ראקי של המסעדה, דורשים במפגיע שנטעם מראקי שהביאו מהבית.

לאחר ערב טעימות כולנו יוצאים ומתנדנדים חזרה למלון.

ומקדם בבקר בנסיעה בדרום אני מצטרף לשותי ראקי ליד מעיין קטן.

כתב ההרשאה של IFAD כולל הצהרה שהארגון אמור לתמוך בעניים שבעניים (the poorest of the poor). הורגלתי לעניים באפריקה. שם באמת עניים. אין להם כלום.

ואילו כאן באלבניה, החקלאים מגיעים לאתרים במרצדס (גנובה מגרמניה).

האלבנים הצליחו לשכנע את IFAD לסייע במסגרת הפרוייקט הנרחב גם במימון "פרוייקטים מיוחדים ליצירת הכנסה", Income Generating Projects, עבור אותם "עניים שבעניים".

תחת סעיף זה מממן IFAD חוות דגים, מחלבות ליצור גבינה, ויקבים.

במסגרת הבקרה על הפרויקט אנו מחויבים לבקר בכל אותם פרויקטים מיוחדים.

כך, אנו נעים בכל רחבי אלבניה לסיור טעימות מדהים של

פורלים על האש בחוות הדגים,

גבינות קאצ'קבאל במחלבות,

והיינות המצויינים ביקבים

כולם מומנו ע"י IFAD.

ובכל ערב אוכלים במסעדה אחרת כאשר האוכל מלווה כמובן, בבדיחות יהודיות ושפע של ראקי

ובסוף התקופה IFAD עוד משלם לנו עבור מסע התענוגות!

האלבנים אנשים חמים ומתידדים במהירות.

הם גם אוהבים ומתגעגעים ליהודים, ומצטערים שכולם עזבו כאיש אחד לאחר מותו של הודג'ה.

בכל מפגש מתעלמים מראש הצוות הדני ומבקשים לפגוש את ה"ישראלי".

מביעים הערצה לישראל ומזמינים אותנו כמובן, לטעום ראקי תוצרת בית.

מספרים שהגרמנים ראו באלבנים חלק מ"הגזע העליון" ועל כן לא כבשו את אלבניה, עקפו אותה ממזרח והמשיכו דרומה לכבוש את יוון.

הודג'ה סרב להסגיר את כאלפיים יהודי אלבניה להשמדה והגרמנים לא התעקשו.

בהמשך התבססו פרטיזנים בדרום אלבניה, ותקפו את הגרמנים בצפון יוון.

רק אז תקפו הגרמנים את אלבניה מדרום לצפון ע"י כוחותיהם בצפון יוון .

ההרוגים היהודים היחידים באותה תקופה היו מבין הפרטיזנים האלבנים שלחמו בגרמנים.

בסופו של דבר קבל מוסולויני את אלבניה.

ברחבי אלבניה לאורך כל הדרכים מפוזרות שוחות בטון אישיות להגנה בפני פולשים, זכר לתקופת הודג'ה.

ניכרים גם סימנים ליעור נרחב ולפעולות שימור קרקע (טרסות, שיחים).

המלווים האלבנים מספרים כי בתקופת הודג'ה חויבו כ ו ל ם (ללא יוצא מן הכלל) לעבוד בכל יום, לאחר שעות העבודה, ב"התנדבות" בביצוע נטיעות ובהקמת טרסות וסוללות לשימור קרקע.

לאחר מות הרודן יצאו רבים להרים לנקום, עקרו עצים והשמידו סוללות לשימור קרקע.

ובעיירה בראט (Berat) שם התגורר שבתאי צבי בשנותיו האחרונות ושם מת

ביום ששי מגיעים לסארנד (Sarand) בדרום אלבניה, קרובים ליוון, משם רואים את האי היווני, קורפו.

בקבלה במלון אני שואל אם יש בית כנסת בסארנד.

משיבים:"כן, קרוב מאד, מעבר לכביש הראשי שמאחרי המלון".

אני ממהר לשם בתקווה שאספיק לתפילת מנחה, ומוצא מתחם ארכיאולוגי נרחב.

המתחם מכיל בית כנסת מתקופת האמוראים שפעל ברצף מהמאה הרביעית עד המאה השישית לספירה.

בית הכנסת כולל פסיפסים נפלאים הכוללים פסיפס מנורה שבעת קנים, שופר ואתרוג.

מספרים שהפסיפס נתגלה ע"י סטדנטית יהודיה אמריקנית שהגיעה כמורה מתנדבת לסארנד.

היא הזעיקה את אהוד נצר ז"ל, הארכיאולוג, שהשלים עונת חפירה באתר בשנת 2004..

בתום מסע הטעימות ברחבי אלבניה אנו חוזרים לטירנה לכתיבת הדו"ח, במקום לבצע כנהוג ברומא, במשרדי IFAD.

אנו משתכנים במלון במרכז העיר הצמוד לאיצטדיון.

בכל ערב בודקים את מיגוון המסעדות שבעיר.

בערב האחרון אוכלים במסעדה קרובה לאיצטדיון וחוזרים רגלית למלון.

מחדרי המלון הצופים על האיצטדיון, אנו זוכים לצפות בהופעה חייה של להקת Cranberries האירית עם הסולנית הנפלאה שלהם, דולורס או'ריורדן.

ב 2009 אני חוזר לביקור פרטי באלבניה עם טום, חבר טוב מהולנד.

מצטרף אלינו אילה (Ille) שליווה אותנו במשלחת של IFAD.

לאלפים האלבנים אנו מצטרפים למשפחתו של זאפ (Zef). מטיילים בין נופי הרים מדהימים, כפרים ציוריים, נטושים ברובם לאחר שהתושבים עברו לקנדה ולגרמניה, ומפרצים חבויים לחוף הים האדריאטי.

ארץ יפהפיה.

הוספת תגובה - Leave a comment